"סוריאליזם זה אני"
- canvas
- Nov 4, 2020
- 2 min read
תמונות חלום ביזאריות מלאות דמיון, ותאטרליות שופעת בצורה לא שגרתי נוגעות בשלל ציוריו של אחד מחשובי האומנים במאה ה-20, הלוא הוא סלבדור דאלי.
למי שעדיין לא יצא להכיר את דאלי, זה הזמן לצלול לעולם מופשט שגובר על כל דמיון, יחד עם אופיו האקסצנטרי שנוכח בכל אחת מעבודותיו מציור ועד פיסול, מוזיקה ואף קולנוע.
דאלי נולד ב1904 בקטלוניה בספרד, למד בבית ספר לאמנות, ולאחר מכן באקדמיה בפיגרס ובאקדמיה בסן-פרננדו. בהיותו לומד במדריד הושפע דאלי לרוב מעבודותיו של פרויד- אבי הפסיכואנליזה, והמשיך להתנסות בכיוונים חדשים באמנות עד שגילה את עצמו והשתייך לזרם הסוריאליזם.
במשך השנים המשיך ביצירה ונגע באינספור אנשים דרך מסרים חבויים וכל כך מציאותיים, אשר סותרים את אופי סגנונו הסוראליסטי.
לפעמים בחיים אנחנו מרגישים, כאילו אנחנו במין מירוץ, אחר משהו שתכננו ולא הספקנו, אחר רגע מאושר עם אנשים סביבנו, שאנחנו אוהבים ולא בא לנו שהרגע הזה יגמר לעולם...
זה קורה לנו לרוב וגם לסלבדור דאלי זה קרה מסתבר.
אי שם ב-1931 דאלי החל יצירה שנחשבת לאחת מהיצירות הנודעות והמוערכות בסגנון הסוראליזם באמנות הנקראת "התמדתו של הזיכרון".
בציור מתוארת תמונה שהייתה אהובה עליו על חוף ים באזור קטלוניה, לאחר מכן ניתן להבחין בשעונים נמסים, כשנמלים אוכלות אותם - כאמירה על הזמן שנראה בעיני אנשים כדבר קבוע ובעצם אין הוא כזה. הניגוד בין הנוף המוקפא שברקע לבין תנועת השעונים וזרימתם מדגיש אצל הצופה בתמונה את תחושת הזמן שחולף ורק הזמן הוא שמשתנה.
המחשת הזמן המתמוסס, ללא שליטה אמיתית, מהווה חלום או הזיה. מרכיבים שונים בציור ממחישים את המועקה שבזמן האובד לו, החל מהשעון הניתך כגבינת קממבר על הענף היבש, חסר העלים, דרך הפנים המעוותים ושאר השעונים השפוכים חסרי תועלת.
המחשבה מאחורי היצירה מתמקדת בתקופה בחייו שבו זכה דאלי בגאלה רעייתו.
הוא רצה להקפיא את הזמן המאושר הזה והוא עושה זאת על ידי השעונים הנמסים, כולם קפואים על השעה שבה פגש את גאלה אהובתו - 18:50.
Comments